התפתחות האינטרנט – גרסת הגולש / אבישי אביטל

היום ברור לכולם כי האינטרנט הוא תופעה חסרת תקדים המשנה דרמטית את דרכי התקשורת, הצריכה, המסחר, החינוך ועוד...חוקרי הפילוסופיה צריכים לשאול האם האינטרנט יצר תרבות חדשה, או שזו קצת הגזמה? האם האינטרנט הוא כלי או משהו יותר מזה? האם האינטרנט משפר את ההשכלה? האם המרחב הווירטואלי נועד להרחבת הקשרים החברתיים או לכלי לאיסוף מידע?

בראשיתו, האינטרנט נוצר כרשת בצבא האמריקני. לאחר מכן שימש כאמצעי להעברת מידע מדעי בין אוניברסיטאות. אל הציבור הרחב הגיע לראשונה בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. בתוך זמן קצר נוצרה מהפכה חברתית של ממש ופריחה של מאות מיליוני משתמשים.
הרשת מנוהלת על פי עקרונות אנרכיסטיים לפיהם הגוף המנהל רק מסדיר את הנושאים הטכניים ואילו כל אחד יכול להתחבר לרשת ולפרסם בה תכנים כפי העולה על רוחו. למרות זאת, יכולה כל מדינה לנטר ולהגביל את תעבורת האינטרנט בשטחה כפי רצונה.
עם הגידול במספר המשתמשים באינטרנט הופיעו תופעות תרבותיות המיוחדות לאינטרנט כגון:
פורומים, טוקבק, האקינג, שיתוף קבצים, דואר זבל, בלוגים, רשתות חברתיות ועוד...

היום ברור לכולם כי האינטרנט הוא תופעה חסרת תקדים המשנה דרמטית את דרכי התקשורת, הצריכה, המסחר, החינוך ועוד...
חוקרי הפילוסופיה צריכים לשאול האם האינטרנט יצר תרבות חדשה, או שזו קצת הגזמה? האם האינטרנט הוא כלי או משהו יותר מזה? האם האינטרנט משפר את ההשכלה? האם המרחב הווירטואלי נועד להרחבת הקשרים החברתיים או לכלי לאיסוף מידע?

לא ניתן להגדיר את האינטרנט כטוב או רע. אסור לנו לשכוח שמאחורי כל מחשב יושב אדם והסיבה הבסיסית לפעולה שהוא מבצע ברשת האינטרנט היא יצירת קשר והרצון להרגיש שייך, אם דרך כתיבת מאמר, שליחת דואר אלקטרוני, שיתוף קבצים או סתם שליחת "סמיילי" באמצעות תוכנת מסרים מיידיים.

תרבות האינטרנט החלה רק בשנים האחרונות. אם בעבר האינטרנט היה סוג של תקשורת מחתרתית משהו, אז היום הוא עבר לגליזציה מלאה. אם בעבר השימוש בו נעשה רק על-ידי מומחים בתחום, אז היום הוא משמש את כולם.
אם בעבר הגולשים בחרו להישאר בעילום שם בחדרי צ'אטים, אז היום בעקבות הרשתות החברתיות כגון: פייסבוק, מקושרים, שוקס, מייספייס ועוד... נראה כאילו אין סיבה של ממש לעשות זאת.
כמעט לכל אחד יש כרטיס פרופיל עם תמונות ומתהדר בחברים החדשים.
כאשר אתה חבר ברשת חברתית נראה לרגע אחד כאילו הכסף או ההצלחה ממש לא משחקים תפקיד אלה רק מספר החברים שלך, לא? אפשר להבין גם למה, הרי מדובר בסוג של מפגן כוח בכמה חברותי אתה או האם יש לך משהו וירטואלי להציע, שלאחרים אין.
את הקרדיט צריך לתת לתוכניות הריאליטי שהציפו את מרקענו בשנים האחרונות.
כשישבנו בבית וראינו על מסך הטלוויזיה אנשים שמאוד דומים לנו ולא דוגמניות על או שחקנים הוליוודיים מושלמים, הריאליטי אפשר לנו להיות פחות ביקורתיים ויותר בטוחים בעצמנו. ההשלכה לכך יושמה כמעט מייד לאינטרנט המסוגל לספוג הכל. רק בדפי ההיסטוריה נוכל באמת להבין לאן הפתיחות החדשה ותרבות האינטרנט מובילה אותנו כחברה.

לאינטרנט תפקיד חיובי נוסף שתפס תאוצה בזמן האחרון והוא הגישה למאגרי מידע חופשיים כגון ויקיפדיה, אינציקלופדיה חופשית שמעודכנת על-ידי הגולשים לפי ערכים. כך לאט לאט הידע שנצבר במשך השנים על האנושות הופך נגיש לכולם. ולנו מה שנשאר הוא לעשות בו שימוש מושכל.
סקרים רבים על הרגלי הגלישה של הילדים הישראלים מראים בבירור כי האינטרנט הפך ככלי עזר עיקרי ללימודים בבתי הספר.
כאשר נשאלו הילדים מה השימוש הנפוץ ביותר שלהם ברשת האינטרנט? התשובה היתה מעודדת מאוד, מייד לאחר השימוש בתוכנות מסרים מיידיים, הורדה ושיתוף של קבצים הגיע השימוש באינטרנט ככלי עזר לשיעורי הבית. המורים מבינים זאת ומעודדים שימוש באינטרנט כמקום מהימן למציאת מידע חינוכי, ויותר תופס את מקומם של הספרים והספרייה המסורתית.

אחת לכמה שנים נראה כאילו האינטרנט ממציא את עצמו מחדש... אך כנראה שמדובר בהתפתחות טהורה המתאימה את עצמה לעידן החדש, עידן שבו לעת עתה ישנם שני עולמות מקבילים: העולם האמיתי והעולם הווירטואלי. בעתיד הקרוב שני העולמות יתחברו לעולם אחד ואז נדע בדיוק את מקומו של האינטרנט בחיינו.

כתיבה באינטרנט - כלי לגיטימי המשפיע על סדר היום הציבורי / אבישי אביטל

האם חווית כתיבת יומני הרשת (הבלוג) נמצאת בסכנה? לאחרונה נראה כי אנשי התקשורת המסורתית, פוליטיקאים ופעילים חברתיים החלו להשתלט על סוג מדיה זה, ויחד איתם מגיעה גם הציניות האופיינית להם. כתיבת בלוג החלה על-ידי נערות ונערים בגיל ההתבגרות ואנשי מחשבים, ומהר מאוד הפכה פופולארית גם עבור אחרים ככלי להפצת מידע בתחומים שונים

עד שנת 2005 הסטטיסטיקות הראו כי מדובר בחתך אוכלוסיה צעיר ונשי כציבור מובהק הכותב לאתר משמעותי אחד המאגד את הבלוגים השונים. מאוחר יותר החלו לצוץ יותר אפשרויות לכתיבת בלוג באינטרנט כאשר ביניהם בלוגר של חברת גוגל המאפשר הקמת בלוג בפורמט סגור, ווורדפרס המאפשר הקמת בלוג עם תבנית חופשית המבוססת על מאגר מידע ומתאכסנת על שרת מחשב של חברה "מארחת".

כיום קיימים ברשת האינטרנט הישראלית כ-150,000 בלוגים פעילים בקהילת הבלוגספירה, אך בשנים האחרונות התמונה השתנתה בכל הנוגע לאפיון הבלוגר הממוצע...
אם בעבר הבלוגרים בחרו לכתוב מתוך תמימות מסוימת ורצון לתקשר על חשבון חשיפת פרטים אישיים או שיתוף מידע לטובת הכלל, אז כיום הבלוגר הפך את כתיבה באינטרנט לכלי לגיטימי המשפיע על סדר היום הציבורי.

ישנם מרכיבים נוספים התורמים להעצמת כוחו של הבלוג, כגון: דור חדש שניזון מהאינטרנט כמקור למידע מהימן (הישראלי מבלה כ-4 שעות בממוצע ביום בגלישה באינטרנט), התקשורת המסורתית שמאבדת מכוחה ואמינותה, "כללי המשחק" של התקשורת נחשפים יותר ויותר בעקבות הקלות שמעניק האינטרנט בהפצת המידע.
זאת ועוד שהבלוגר הישראלי צובר יותר כוח כאשר הוא מתאגד בבלוג אחד יחד אם מספר בלוגרים משמעותיים, כגון בלוגים פוליטיים: "עבודה שחורה", "משמר הכנסת" ו"לחץ חברתי".

האינטרנט תמיד שימש כאלטרנטיבה לאנשים מוכשרים, המאפשר להם לפרוץ עם החומרים שלהם. יש המון דוגמאות לאנשים מוכשרים שפרצו לתודעה הציבורית, אך התחילו את דרכם בפרסום חומרים באמצעות אתרי אינטרנט, בלוגים ופורומים שונים. דוגמה אחת עדכנית ולאו דווקא מעולם הבלוגספירה היא של הזמר והיוצר יוני בלוך שפרץ לתודעה הציבורית לאחר שפרסם את שיריו באתר האינטרנט "במה חדשה", המאפשר לאמנים מתחילים לפרסם את יצירותיהם בתחומי המוזיקה וכדומה. דרך האתר שמעה בתו של מנכ"ל חברת התקליטים NMC את שיריו של בלוך, התלהבה מהם וסיפרה אודותיהם לאביה. תוך זמן קצר החלו שיריו של בלוך להיות מושמעים בתחנות הרדיו (ערך: יוני בלוך, ויקיפדיה).

חשוב שנזכור כי הצלחתו הגדולה של הבלוגר היא בכך שהתבסס על עקרונות של שיתוף הדדי, הרמוניה וללא חובות חברתיות לעומת התקשורת המסורתית שמתאפיינת בהתנהגות בירוקרטית או אישית. זאת ועוד שהעיתונות המודפסת החלה כבר לייעד את עצמה לקהל קוראים אליטיסטי יותר (Paw research, 2006). לעומת הבלוגרים שמכוונים מראש לקהל קוראים של אזרחים מן השורה, וללא פרשנות (as is).

במידה והמגמה של כתיבת בלוגים על-ידי עיתונאים ופוליטיקאים או בשמו החדש הבלוגספירה העיתונאית תמשיך, נראה כי בציניות האופיינית להם תחל גם תחרות על איכות וכמות הכתיבה שלא היו לפקטור עבור הבלוגר המצוי.

בנוסף, הבלוגר מתאפיין בסגנון כתיבה אישי ומראש לא ביקש לכתוב עבור המיין סטרים אלה עבור קוראים אשר מזדהים עם כתיבתו. הבלוגר כותב כי הוא אוהב לכתוב, ללא מניעים המוטלים בספק ומתוך מודעות חברתית גבוהה. הבלוג הוא יצירה אישית וייחודית הדומה יותר ליצירה ספרותית (weber, 2004). לעומת סגנון כתיבה סלקטיבי וספינים תקשורתיים שמאפיינים את העיתונות המסורתית.

אנו הבלוגרים חייבים לשמר את העיתונות האזרחית אשר נולדה בבלוגספירה והפכה לאפשרות לבקר את המדיה הקיימת, נהנית ממרחב עצמאי, חופשית ומשוחררת מכבלים מוסדיים.
עלינו לעמוד על המשמר כדי שלא נהפוך לבלוגרים המגויסים עבור מטרה פוליטית או למטרת רווח. העיתונות המסורתית יש הסבורים כי שרויה בקיבעון בסגנונה ובאופי כתיבתה, בהתנשאות ובהיותה בלתי רגישה דיה לשינויים החלים בחברה (Matheson, 2001).

אנו נמצאים על סיפה של מהפכה בעיתונות. הנתונים מורים על התחזקות המערכת העיתונאית המקוונת וירידה בשיעור קוראי העיתונות המסורתית (ליפסון, 2006).

הבלוגר נהנה מדימוי נקי ובעל אימון רב מהקוראים, אפילו תמים משהו, חשוב לשמור על זה, למען העיתונות האזרחית להבדיל.

מקורות:
2. ויקיפדיה - האנציקלופדיה החופשית.

האם איחרנו את הרכבת? / אבישי אביטל


בס"ד
לקידוש ה' ולזיכוי הרבים

הסיפור האישי שלי, על החזרה בתשובה התחיל אם להיות מדויקים כמה שנים קודם, הכול נראה תקוע מאוד, קושי עצום בחיים הכול הלך מאוד קשה, צרות בבריאות, ההיריון של אשתי היה מלווה בקשיים רבים עד כדי אשפוז ולידה מוקדמת של הילדה שלי, שנולדה פגה. פיטרו את אשתי ממקום עבודתה, במקביל שלום בית נראה כמשימה בלתי אפשרית, קשיים בפרנסה ועוד...

את ההכרה המלאה וידיעת ה' יתברך כאחראי לטלטלות שעברתי, שאותם ניתן להסביר כאב המחנך את בנו המורד, הגיעה רק לאחר המקרה עם הבת שלי חיה אורין

ערב אחד בתי חיה-אורין, תינוקת בת שנה וארבעה חודשים התקשתה לנשום. אשתי לקחה את הילדה לרופא המשפחה, והרופא לא ראה משהו חריג רק ביקש שנעקוב אחר מצבה, ואם המצב לא משתפר לחזור אליו. בערב השני החלה החמרה במצבה ואשתי לקחה אותה שוב לרופא והרופא החליט לתת לה טיפול באינהלציה.
בערב השלישי התפתח לילדה חום גבוהה עיקש שלא ירד. אשתי הרגישה מייד שלא מדובר במחלה רגילה, והחליטה לקחת אותה למיון ילדים בביה"ח הר הצופים. במיון הבחנו את מצבה - ספק דלקת ריאות, ספק התקף אסמתי. מה שהיה ברור הוא שהילדה סובלת מכשל נשימתי חמור.

בחדר המיון בביה"ח בהר הצופים מצבה הבריאותי של בתי המשיך להתדרדר הריאות כשלו ונקרעו לה הרקמות, הסימן החיצוני למצב זה היה שהחל לברוח אויר אל מחוץ לריאות לתוך האזור התת-עורי שניפח את הילדה בכל אזורי גופה, גם לאזור הראש, מראה קשה מאוד ובמיוחד שמדובר בילדה שלך.
כאשר הרופאים הבינו את המצב הקשה וכי הילדה לא יכולה יותר לנשום בכוחות עצמה, הוחלט להרדים ולהנשים אותה ומייד להעביר אותה לביה"ח הדסה עין-כרם ולחבר אותה למכונת הנשמה למקרים קשים.

ברצוני לציין שעוד בביה"ח הר הצופים את אשתי ואותי ליווה קול פנימי שאמר לנו כי הכול קורה בגלל שאנחנו לא שומרים את השבת, אך בשלב זה עדיין התכחשנו לכל פתרון רוחני שהוצע לנו על ידי משפחה ומכרים.

אני כאדם חילוני שלעולם לא קרא והעמיק בתורה ולא הרשה לעצמו לחקור באמת את ההיסטוריה שלנו כעם יהודי, וללמוד באמת ובתמים את מנהגי אבותינו ומסורת שעברה מאב לבן במשך אלפי שנים. היה קשה לי להבין למה השבת כל כך חשובה לבוראי שכך הוא מכה את בתי.
היה נראה לי בטיפשותי ובחוסר הידע העצום שהיה לי על דרך פעולתו של בורא עולם, עד לרגע המקרה, כי זה לא יכול להיות בוראי, הבורא שלי לא יעשה לי דבר כזה, ועל שבת???

בעצם מרגע זה ואילך החלה המלחמה הפנימית עם הרגשות המנוגדים, בין הרצון לשמר את החיים החילוניים נטולי ההגבלות, לבין הכנעה למול בוראי שדורש שאחזור בתשובה ואשוב אליו.
לאדם חילוני שמאמין כי הוא שולט בחייו המשפט האחרון נראה מרוחק מאוד, לחזור בתשובה? נשמע פרימיטיבי לא? הרי אנו כבר משכילים מספיק לדעת את הסיבות להכל. מה? נמנע מעצמנו מה שאנו יכולים לעשות רק בגלל שכך נאמר לפני אלפי שנים? החוקים כבר לא מתאימים לתקופה מודרנית זאת, לא?

במשך כחודש הרופאים ניסו לרפא את בתי אך לא הצליחו.
שילמנו לרפואה פרטית ורצנו אחרי כל פרופסור בתחום כדי שיציל אותה, אך כלום לא עזר.
הרופאים החלו להכין אותנו לגרוע מכול שהילדה כבר נמצאת הרבה מעבר למקובל במצב כזה של הרדמה והנשמה במכונה, ואם היא לא תתעורר בזמן הקרוב, יש לצפות שהיא חס ושלום לא תשוב להיות כמו שהייתה וגם אם כן עלינו לצפות כי השיקום יהיה ארוך מאוד ונאמר לנו כי מדובר בשנים.

זאת ועוד בדרך מביה"ח לבקר את בני בן השלוש, אשתי עברה תאונת דרכים קשה, נכנסה בקיר בטון והתהפכה שלוש פעמים וכל זה לעיני ההורים שלה שנסעו אחריה. במשך שבועיים שלמים גם בתי וגם אשתי היו מאושפזות יחד בביה"ח הדסה עין-כרם, אשתי באשפוז מבוגרים ובתי בטיפול נמרץ ילדים.

במקביל בני בן השלוש עובר גיהינום פרטי משלו כשפתאום החיים שלו התנפצו, תקופה ארוכה כל-כך בלי אמא ואבא, בלי המסגרת שאליה הורגל. וממש חי אצל הסבתא.

בשלב זה אדם בלי אמונה מתחיל להרגיש כי מישהו או משהו מנסה לחסל אותו. כאן לאחר שנראה כי אין ישועה מהרפואה המודרנית ושמתחילים להסביר לך שהרפואה לא יכולה לרפא את מרבית המקרים ואין הסבר רפואי על סיבת המחלה של הילדה שלי וכל שכן דרך רפואית לרפא אותה.
הכל מתחיל להיות ברור, הקדוש ברוך הוא אחראי למצב ורק הוא יכול לרפא אותה. כאן אני מבין מעל לכל צל של ספק כי ה' מבקש שאשוב אליו, "כי את אשר יאהב ה' יוכיח, וכאב את בן ירצה ..."(משלי ג), בכניעה מלאה מלווה בבכי אני מבקש מאבא שבשמים שיקבל את חזרתי בתשובה וירפא את בתי, "שובו אליי ואשובה אליכם..."(מלאכי ג, ז'). אשתי ואני מקבלים עלינו בהחלטה משותפת לשמור את השבת. כמובן אני בפחד עצום באותה השבת כי אינני יודע אם אבא שבשמיים יקבל את החזרה בתשובה שלי...

במשך כל השבת אשתי ואני במתח נורא. אם לא איחרנו? האם אבא שבשמיים יקבל את החזרה בתשובה שלנו?
אשתי ראתה כי אני נמצא במתח גדול מאוד וחששה לי, היא החלה לנחם אותי באומרה כי יכול מאוד להיות שה' כן מקבל את חזרתנו בתשובה רק זה ייקח מס' ימים לרפא את הילדה ולא מייד אחרי שתצא השבת.

אך "רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום"(משלי יט), בורא עולם ברחמיו הרבים מיד כשיצאה השבת נתן לנו סימן שאנו בכיוון הנכון, המדדים של מכונת ההנשמה השתפרו, והילדה החלה להראות סימנים חיוביים להחלמה. תוך מספר ימים הילדה עברה למכונת הנשמה רגילה ובזמן קצר מאוד החלה לנשום בכוחות עצמה. גם שחל שיפור משמעותי במצבה הרופאים התעקשו שהם רואים דווקא החמרה לפי תצלומי הריאות. עד היום הם לא יודעים להסביר את סיבת המחלה ואת ההחלמה המהירה של הילדה.

ברוך ה' לאחר מספר חודשים בלבד הילדה חזרה לעצמה כמעט לגמרי ומיותר לציין שאנו מרגישים את יד ה' בילדה, למרות השיקום הארוך שציפה לנו, אנו מרגישים שהילדה השתפרה הרבה יותר מלפני המקרה, להזכירכם היא נולדה פגה.

היום אנחנו משפחה דתית לכל דבר, נוכחנו לראות ניסים גלויים ברגע שקבלנו על עצמנו לשוב לדרך אבותינו.
אנו יודעים את ה', רק המחזיקים והמאמינים בו זוכים לשפע של רוחניות שממלאת אותם ואת ליבם בכל יום ויום בשמחה, אושר ושפע שהוא נותן לנו. אנו מודים לו על כך בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידינו.

היינו בחלקו האחר של העולם – החילוני, החומרני והמתירני, והיום כבעלי תשובה לא הפסקנו לחיות להפך רק עכשיו התחלנו לחיות באמת...

אדם דתי חי על פי חוקים ברורים מאוד, שמאפשרים לו להניח לפניו את הדברים החשובים בחיים - לדעת שיש בורא לעולם, זוגיות, משפחה וחיי קהילה בריאים.

שה' יאיר את עיניכם בטוב לשוב אליו. אמן

אבישי אביטל


קורא יקר אם יש לך שאלות על היהדות אנא בקר באתר שופר והקלק על כל שאלה שעולה בראשך, ומיד תקבל עליה תשובה.
לאתר שופר - תשובות לשאלות ידועות בנושא היהדות והדת.

חפש בבלוג זה